״רשאי״ היא המילה שבה מפקד מאשר תקיפה. מי שאמר אותה, נושא בתוצאה.
לפני המילה הזו עובר המידע שכבות של בדיקה, ספק ושיקול דעת אנושי. ההרצאה עוקבת אחרי החלטה אחת, מהמידע הראשון ועד הרגע שבו מישהו אומר ״רשאי״.
היא מבוססת על דילמות אמיתיות מחדרי הלחימה ועל אירועים שפורסמו. ומשם היא חוזרת אל השאלה שכל הנהלה מכירה: מה עושים במרחב שבין מה שמותר לבין מה שנכון.
ניכנס יחד לחדר המלחמה, ונחליט.
בהרצאה הזו גם הקהל מחליט. נשב ליד השולחן שבו מתקבלות ההחלטות, עם המידע החלקי והזמן הקצר שיש באותו רגע, ונבחר.
נראה איך מידע הופך להחלטה: מי בודק, מי מאתגר, ומי אומר בסוף ״רשאי״.
מקרים שמבוססים על אירועים שפורסמו, בדיוק בנקודה שבה צריך להכריע.
לתקוף, לתקוף אחרת או לחדול. הקהל מצביע, ורק אחר כך נגלה מה הוחלט באמת ולמה.
ונשאל מה זה אומר עלינו: על אמון וספק בצוות, על מי שמותר לו לעצור, ועל המחיר של החלטה שלא קיבלנו.

זמן קצר. מידע חלקי. השלכות רחבות.
אותם תנאים שבהם מתקבלות החלטות בחדר המלחמה פוגשים אותנו ליד שולחן ההנהלה. בהרצאה נלמד לקבל החלטות טובות יותר, מזווית ההסתכלות של חדר המלחמה.
לא כל מה שאפשר לעשות בכוח,רשאים לעשות.ולא כל מה שרשאים לעשות,נכון לעשות.
הטייס סומך על המכונאי ולא בודק כל בורג. ובכל זאת, כל שכבה מאתגרת את השכבה שלפניה ושואלת תראה לי איך הגעת למסקנה
. איך בונים צוות שסומך ולא מפסיק לבדוק.
המילה חדל
עוצרת תקיפה, בין שאמר אותה תת־אלוף ובין שאמרה אותה חיילת בת 19. מה צריך לקרות אצלנו כדי שגם מישהו זוטר ירגיש שמותר לו לעצור.
לא לפעול, לפעול אחרת או לפעול עכשיו. לכל אחת מהאפשרויות יש מחיר, וגם למחדל. השיח הציבורי רואה בדרך כלל רק את מחיר הפעולה.



האירועים שמוצגים בהרצאה פורסמו בתקשורת. אין בה עיסוק בנושאים מסווגים, והדילמות מוצגות כמקרים רעיוניים. חלק מהתמונות נוצרו בבינה מלאכותית.