יש רגעים שבהם אנחנו מפסיקים לראות משחק כדורגל, ומתחילים לראות רעיון. זה קרה לי באמצע המשחק של ארגנטינה מול מצרים. מסי עשה שינוי קטן, כמעט בלתי מורגש. הוא הפסיק להיות התחנה האחרונה של ההתקפה והתחיל להיות התחנה הראשונה שלה. הוא ירד כמה מטרים לאחור, נע ימינה, נגע ביותר כדורים, ופתאום ההתקפות כבר לא הסתיימו אצלו. הן התחילו ממנו.
זה היה רגע של מעבר ממרדף אחר שיא אישי כחלוץ מטרה, לדחיפה קדימה של נבחרת שלמה, מהישרדות לצמיחה ועד לגמר המונדיאל. פתאום הבנתי שלא רק שיטת המשחק השתנתה. גם המודל של המנהיגות שינה מיקום.
אנחנו רגילים לדמיין מנהיג כקטר הנמצא בראש הרכבת. הוא מושך אחריו את הקרונות, פורץ את הדרך ונראה ראשון לכל מי שמתבונן בה מן הצד. התקדמותה של המערכת מזוהה איתו, וככל שהרכבת נוסעת מהר יותר, כך נדמה שכוחו גדול יותר.
אבל רכבת יכולה לנוע גם כשהקטר נמצא מאחור. הוא אינו מושך את הקרונות, אלא דוחף אותם קדימה. הוא כמעט שאינו נראה, אך הכוח המניע עדיין מגיע ממנו. הקרונות נמצאים בחזית, והקטר מאפשר להם לצבור תנופה ולהתקדם אל היעד.
אולי כך נראית מנהיגות שמשנה מיקום. בתחילת הדרך המנהיג נדרש פעמים רבות להיות הקטר הקדמי. הוא יוזם, מכריע, סוחב ומושך אחריו את האנשים. הנוכחות שלו בחזית מעניקה ביטחון וכיוון. אבל ככל שהמערכת מתפתחת, אותה צורת הנהגה עלולה להפוך ממקור של כוח למקור של תלות. כאשר כל החלטה עוברת דרך אדם אחד, כל מהלך צריך להסתיים אצלו וכל הצלחה נרשמת על שמו, האנשים שסביבו מתקשים לצמוח.
מנהיגות בשלה אינה מוותרת על הכוח. היא משנה את המקום שממנו הוא פועל. זה אינו מעבר מהובלה לנסיגה, וגם לא ויתור על אחריות. להפך. הקטר האחורי עדיין נושא באחריות לתנועת הרכבת, אבל הוא מפסיק להיות זה שחייב להימצא בחזית. במקום להיות מי שכל המהלכים מסתיימים אצלו, הוא נעשה מי שממנו מהלכים רבים מתחילים. במקום למשוך אנשים אחריו, הוא דוחף אותם קדימה.
אולי זה גם העומק באחד מרגעי השינוי בהנהגתו של משה. לאחר שהוא נושא לבדו את משא העם, אומר לו אלוהים: ״וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם, וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם״ (במדבר יא, יז).
הרוח אינה נלקחת ממשה כדי להחליש אותו. היא עוברת ממנו אל שבעים הזקנים כדי לחזק את העם כולו. משה אינו מפסיק להנהיג, אך הוא מפסיק להיות המקום היחיד שממנו ההנהגה פועלת. כוחו אינו מתבטא עוד רק במה שהוא עושה בעצמו, אלא גם במה שאחרים מסוגלים לעשות מכוחו.
המקרא אינו מתאר כאן רק חלוקת עומס או האצלת סמכויות. הוא מתאר שינוי במיקומה של המנהיגות. משה עדיין מקור הרוח, אבל הרוח מתחילה לנוע דרך אנשים נוספים. הוא אינו נעלם מן המסע. הוא מאפשר לרבים אחרים לשאת אותו יחד איתו.
השינוי לא היה רק במיקומו של מסי, אלא במקומה של הנבחרת כולה. כל עוד המשחק נבנה סביב היכולת שלו, שאר השחקנים נדרשו בעיקר לשרת אותה. כשהוא עבר מנקודת הסיום של ההתקפה לנקודת ההתחלה שלה, התגלה לפתע כוחה של קבוצה שלמה.
וזה נכון גם בהנהגה של ארגון, קהילה או מדינה. מנהיגות גדולה אינה הופכת את כולם לשחקני משנה סביב אדם אחד, אלא מתמירה קבוצה של יחידים לשלם הגדול מסך חלקיו, ומאפשרת לכוחות רבים להתגלות ולהוביל לצמיחה.