אנחנו רגילים למדוד את חיינו לפי היעדים שהשגנו. תואר, תפקיד, עסק, משקל, הישג ספורטיבי או יעד כלכלי. כאשר אנחנו מגיעים אליהם אנחנו חווים הצלחה, וכשאיננו מגיעים אליהם אנחנו חשים לעיתים כישלון. כל תנועה ראוי שתתחיל בהגדרת יעד ברור. הוא הכיוון וגם הכוח המניע שלה, אבל חזקה עלינו לזכור שהיעדים הם זמניים. כל פסגה היא נקודת מוצא לפסגה גבוהה הימנה[1]. הדרך שנעשה אל היעד היא שתלווה אותנו במסלול חיינו והיא שתהדהד לנצח.
את השיעור הזה למדתי במקום לא צפוי. בסיומו של שיעור יוגה הרגשתי שלא הצלחתי לבצע את כל התנוחות כפי שרציתי. המדריכה לא שאלה אם הצלחנו להגיע אל היעד. היא ביקשה שנתבונן בדרך שעשינו. פתאום הבנתי שלא חזרתי הביתה בידיים ריקות. למדתי להכיר את מגבלותיי, חיזקתי שרירים, תיקנתי תנועות, הפקתי לקחים והתקדמתי. גם אם לא השגתי את היעד, הדרך כבר שינתה אותי. למחרת טיילתי ליד נחל והתבוננתי בדגים השוחים נגד הזרם. שוב ושוב הם שוחים במעלה הנחל, נחים מעט, נסחפים לאחור וחוזרים לשחות. ההתבוננות בהם לימדה אותי שתנועתם אינה רק אל עבר יעד מסוים. היא עצמה בונה אותם, מחזקת ומשפרת את מיומנותם, כדי שיוכלו לקפוץ גם מעל למפל, אל השלב הבא.
יעד נועד להניע אותנו לתנועה. תנועה היא חיים. הדרך היא הייעוד, היא השליחות. בדרך אנחנו לומדים, מתפתחים, מתחדדים, פורצים גבולות ומממשים את האחריות שלנו כלפי האחרים. היא הופכת אותנו לטובים יותר (גם אם בחלק מהזמן כיוונה למטה או אחורה), ומשאירה אחרינו סימונים (לקחים) עבור אחרים. החיים שלנו הם סיפור הדרך שאנחנו משאירים אחרינו. אולי זו גם משמעות הקריאה הראשונה שנשמעה לאברהם: "לך לך... אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א). היעד עדיין אינו ידוע, אבל הדרך כבר החלה. עבור משה, הדרך במדבר שעיצבה עם הייתה חלק משליחותו. כך גם מבקש דוד: "הוֹדִיעֵנִי דֶרֶךְ זוּ אֵלֵךְ כִּי אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי" (תהילים קמג, ח). לא רק לאן להגיע, אלא הודיעני איזו דרך ללכת. ואנחנו ממשיכים לנוע בדרכים שסללו אבותינו, ומוסיפים עוד לקח, עוד אבן דרך, עוד שיעור. דרכנו ממשיכה לנצח.
אל תיפול רוחנו אל מול יעדים שלא השגנו, תוכניות שלא התממשו או חלומות שנדחו. כמו הדג שחוזר לשחות נגד הזרם, גם אנחנו נרפה לרגע, נתחזק ונצא חכמים יותר לניסיון הבא. כל עוד אנחנו ממוקדים בדרך, אנחנו בשליחות. בדרך למדנו, התפתחנו, תיקנו, העמקנו את האחריות שלנו, חיזקנו את אופיינו והשארנו אחרינו סימוני שביל עבור אחרים. יעדים חשובים. הם מעניקים לנו כיוון. אבל הם אינם הייעוד. הייעוד מתממש בכל צעד שאנחנו עושים בדרך. בסופו של דבר, לא רק היעדים שאליהם הגענו מספרים את סיפור חיינו, אלא בעיקר הדרך שבה בחרנו ללכת.
אנחנו רגילים לחשוב שהדרך קיימת כדי להגיע אל היעד.
אולי האמת הפוכה. היעד קיים כדי שנצא לדרך.